<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ס"ט</h1>
<h2>דף לו:</h2>
ענין שבת דרבני צרפת ז"ל וענין הטמנת חמין תקנה גדולה היא ועונג שבת ובלבד שיטמין כהלכתו. ודין הטמנה כך היא. כירה שאינה גרופה וקטומה אסור לשהות עליה חמין שלא הוחמו כל צרכן ותבשיל שלא בשל כל צרכו. אבל תבשיל שבשל כל צרכו וחמין שהוחמו כל צרכן אעפ"י שאינה גרופה וקטומה מותר לשהות עליה. ודוקא דבר שמצטמק ורע לו אבל מצטמק ויפה לו אסור. ואם עבר ושהה על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה אסור. עקרו של דבר אפי' הניח אדם במזיד קדרה חייתא יוקדת מבעוד יום קרוב לחשכה ובשלה בשבת מותר דהכי אמרינן בגמרא ואי שדא ביה גרמא חייא מותר. וכל מה שהצריכו לגרוף את הגחלים מן הכירה ולסלקם משם או שיתן אפר עליהם ויקטום, גזרה היא שמא יחתה הגחלים משחשכה תחת הגחלים כדי שתתבשל ונמצא עושה מלאכה בשבת כשיחתה בגחלים וכל שהוא כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום מותר לשהותו ע"ג כירה אעפ"י שאינה קטומה וגרופה דלא אתי לחתויי בגחלים. ועקר מצטמק ויפה לו כך פירושו כל תבשיל שאדם שמח כשהוא מתיבש ומצטמק כגון לפתא שאם תהיה קלושה במים אין לה טעם ואם יצטמק ייטב טעמה אסור לשהותה שמא יבא לחתות בגחלים כדי שיצטמק והרי היא כתבשיל שלא בשל כל צרכו. אבל דבר שמצטמק ורע לו שאדם עצב כשמצטמק ומתיבש כגון דייסא וכיוצא בו שאם ייבש אינו ראוי לאכילה כגון זה משהין אותו דלא אתי לאחתויי.
